כיצד יש להקנות ערכים לילדי "הדור הדיגיטלי"?

הקניית ערכים לילדי הדור הדיגיטלי

ד"ר אלחנן בר-לב

ד"ר אלחנן בר-לב

דוקטור לחינוך. עבד שנים בחינוך הפורמאלי והבלתי הפורמאלי. חיבר את הספר "אקלים בית הספר: מציאות וחזון".

נתחיל בסיפור. יוחאי הוא ילד מחונן בן 16, ויחד עם כמה חברים הוא פיתח אפליקציה שנועדה לשפר את מוגנותם של תלמידים במערכת החינוך. בנוסף לכך יוחאי הוא שחקן שחמט המשחק להנאתו ואף מנצח מבוגרים רבים. שבועיים לפני שהפרויקט הקבוצתי עמד להיות מוצג למשקיעים ואולי להתממש קיבל יוחאי זימון לתחרות דרוג בשחמט, שאם יצליח בה יעלה את דירוגו ויוכל להתמודד עם שחמטאים ותיקים על "הכסף הגדול" בענף, אך כמוביל הפרויקט הקבוצתי ברור לו שהפרויקט לא יתממש בלעדיו. האם יעזוב את הקבוצה ואת פרויקט האפליקציה או שיוותר על הכסף בשחמט? זוהי "דילמה טובה", הטומנת בחובה העדפה ערכית, שכן החלטתו של יוחאי תשקף במידה רבה את ערכיו.

מהם, אם כן, אותם ערכים ומה מיוחד בדורו של יוחאי לגבי יכולתם של אנשי חינוך לעצבם?

רובנו שומעים את המונח "ערכים" מבלי לשאול את עצמנו מה עומד מאחוריו באמת. תחילה אזים כמה תפיסות מוטעות לגבי ערכים. א- אין אדם "ללא ערכים", כולל עבריין מועד. כל אחד מאתנו מחזיק בסט המפואר של הערכים שיש גם לאחרים. ב- אין ערכים שליליים, שכן ערך מבוטא תמיד בכיוון החיובי. אז אולי תשאלו: מהו הערך שבשמו אדם גונב? ובכן, אדם שמצוי במצב מסוים מעדיף את טובתו האישית המיידית על טובתם של אחרים ושל החברה. ג- אין ערכים שהם חיוביים בכל מצב, גם לא אהבה או נאמנות. אהבה למשל היא ערך מרכזי עבור רבים, אבל כאשר היא הופכת לכפייתית היא שלילית בעליל. נאמנות מבטיחה את החוסן הלאומי, אבל מי שנגרר בעטיה לשנאת האחר עלול להתדרדר ללאומנות מסוכנת. ד- לא כל ערך חייב לבוא לידי ביטוי התנהגותי. למשל, שני אנשים דוגלים בערך מסוים, אבל רק אחד מהם יפעל כדי לקדמו, ואילו האחר יסתפק בשיגורן של "מחשבות חיוביות"… ה- האם מי שמצוי במצב של שכרות "מפגין את ערכיו האמתיים"? ובכן – לא. כל מצב שבו אדם אינו מסוגל לפעול מתוך שיקול דעת לגבי טוב ורע ולגבי ההשלכות של מעשיו אינו כזה שניתן לעמוד על ערכיו. המדובר באנשים שיכורים או מסוממים, אנשים בעלי הפרעה נפשית קשה וכן פיגור שכלי ואוטיזם בדרגה גבוהה על הרצף. גם מעשיהם של אנשים החולים בפרקינסון ובאלצהיימר לא יכולים להימדד ערכית. ו- מי שמנומס הוא אדם ערכי. כמובן שלא תמיד. חלק מהנוכלים החלקלקים ביותר נוהגים בנימוס לפני שהם "עוקצים" את קורבנם… 

עתה יש להגדיר את המושג שלשמו התכנסנו: ערכים הם העדפות אישיות שעשויות לכוון את התנהגותו של הפרט לפי שיפוטו, הנובע מאמונות או גישות מעבר למצבים ספציפיים. נשמע לכם מורכב מדי?  ובכן,  מטאפורית אפשר להמשיל ערכים לתוכנת הפעלה שפועלת במוח ומכוונת את הפרט לכיוון הרצוי עבורו, אליו יש לפנות בכל מקרה נתון. ישנן כמה תיאוריות כיצד יש לחלק את הערכים, וביניהם שתיים דומיננטיות במחקר: התיאוריה של מילטון רוקיץ' מפרידה בין "ערכים משרתים" ל"ערכים סופיים". הערכים המשרתים מיועדים להביא את הפרט למימושם של ערכיו הסופיים. הערכים המשרתים מחולקים ל"ערכי יכולת משרתים" (כמסוגלות, ניקיון, אומץ) ו"ערכי מוסר משרתים" (כנימוס, אחריות, ריסון עצמי, כנות, וסיוע לאחר). "הערכים הסופיים" לפי רוקיץ' מחולקים לאלו שהם בתחום האישי (כחיים נוחים, חיים מרגשים, חוכמה וכבוד עצמי) לעומת אלו שהם בתחום החברתי (כגון חברות אמתית, הכרה חברתית, ביטחון משפחתי, חופש וביטחון לאומי). המודל של שלום שוורץ (איש האונ' העברית בירושלים) הוא המקובל כיום ביותר במחקרי ערכים בעולם (ולפיו חקרתי את נושא הערכים בעבודת הד"ר שלי). הוא מחלק את הערכים לארבעה תחומים ול-11 קבוצות: פתיחות לשינוי – הכוונה עצמית, גירוי (הרפתקנות) ונהנתנות; קידום עצמי – הישג וכוח; שימור – ביטחון אישי, ביטחון קולקטיבי, מסורת וקונפורמיות; התעלות עצמית – נדיבות ואוניברסליזם (סובלנות, הגנה על העולם והטבע).

 

סולם ערכים

אם כך, מה מפריד מבחינה ערכית בין שופט לבין עבריין העומד מולו בבית המשפט? לשוני הזה קוראים "סולם ערכים". כל אחד מאתנו מסדר את הערכים שספג  במהלך חייו בסדר מסוים, כאשר רק הערכים העליונים הינם מרכזיים עבורו. יש להניח בוודאות רבה שלשופט יהיו הערכים העליונים בסולם שונים מאלה של העבריין.

ומה מיוחד בגיל שאנחנו מכנים "ילדות דיגיטלית"? מונח זה מתייחס לנוער שגדל לתוך עולם טכנולוגי מתקדם. פעם קראו לדור הצעיר "דור האספרסו", בהשראת דפוסי הבילוי של הנוער. כיום המינוח שונה, ומתייחס לא מעט לדפוסי הבילוי המועדפים על הצעירים, הרכונים על הניידים שלהם, ועוסקים דרך קבע בפעילות משחקית, ו בפעילות בסטטוסים בפייסבוק, ובשאר הרשתות החברתיות. כבר בשנת 2007 העריכו חוקרים כי כאשר בני-הנוער של היום מגיעים לגיל 21, רובם כבר צברו באמתחתם 10,000 שעות של משחקי וידאו, 2,000 שעות של צפייה בטלוויזיה, 10,000 שעות של שיחות בטלפונים הניידים ומשלוח 200,000 מיילים. 

מהם מאפייניהם של בני-הנוער שנולדו למציאות התקשורתית הנוכחית, בשונה מאלה שהתחנכו לפני שהפכו האינטרנט והסמראטפון לחלק מחיינו? החוקר הקנדי דון טפסקוט  איתר ב- 1997 כמה מאפיינים בסיסיים ל"דור האינטרנט" כהגדרתו: עצמאות בחיפוש מידע, וביקורת על המידע שנקלט, ולא קבלתו האוטומטית; פתיחות רגשית ואינטלקטואליתידע עולם רחב, הרבה בזכות הקשרים הווירטואליים עם אנשים זרים ורחוקים, או קבלת מידע הנוגע לעולם בתחומים רבים ומגוונים; ביטוי עצמאי ודעות נחרצות בנושאים שונים; יכולת המצאה, בעיקר בתחומים הקשורים לטכנולוגיה; עיסוק גובר במשמעותה של ההתבגרות, לאור חשיבה עצמאית של בני-הנוער בגילאים נמוכים יותר מבעבר; חקרנות מוגברת; מידיות בהשגת מידע ותפעולו; רגישות למעורבותן של פירמות ואמצעי תקשורת על המידע המוזרם אליהם. הצעירים עוברים, לדעתו, מתפיסה רחבה של קשרים חברתיים (Broadcast) למנטליות של קשרים בינאישיים (Interactive Mentality); חיפוש אותנטיות בכל מידע זמין והעדפתו על פני מידע "מעובד".

כמה מאפיינים נוספו לרשימה בשנת 2005 במאמר אחר: יכולת חזותית משופרת, לקליטה של תמונות וזכירתן; תחושה של חיבור אפשרי ומתמיד בין חברים בשר-ודם וחברים וירטואליים; העדפה להתנסות אישית במקום קבלת המלצות כיצד לנהוג; חיבורים חברתיים עם אנשים רבים, קרובים ורחוקים גיאוגרפית; אצל רבים מהם ישנה העדפה ללמוד בקבוצה, יותר מאשר בדור הקודם; בני נוער אלה מכווני הישג: "הם מחפשים קריטריונים, כללים, העדפות ותהליכים… הם רואים את העולם כתוכנית פעולה, כשלמישהו חייבת להיות אג'נדה" (פאלן, 2002). 

ישנו גם ההיבט הרב-גווני של העיסוקים עמם מתמודדים צעירים אלה ללא קושי, עד כי ניל סלווין  כינה אותם ב- 2009 "הדור הרב-משימתי" (Multitasking Generation). מניסיוני אוכל להוסיף כי הזמינות והמהירות שבה מתחלפים נושאים משודרים (כולל סרטים וסרטונים) תחת ידיהם ובמרבית הסרטים המופקים כיום, מביאות את רובם להיות בלתי סבלניים לצפייה ממושכת בסצנות קולנועיות מתפתחות. הם נהנים בעיקר כאשר הסצנות קצרצרות ומגיעות במהרה ל"שורה התחתונה", תהיה אשר תהיה. 

כיצד מנחילים ערכים לבני נוער כאלה?

כדי לענות על שאלה מהותית זו, יש לאתר ערכים שיש להעדיפם בהנחלה. בכל חברה וקהילה ישנם ערכים מסוימים שהציבור (או לפחות רובו) מעוניין לראותם מקודמים במערכות החינוך. אביא דוגמא מהעולם הגדול: ביפן ערך הניקיון מקודם יחסית למדינות מערביות מסיבות תרבותיות. אדם שאינו מנקה את סביבתו פסול בעיניהם כמעט אוטומטית. לעומת זאת, בהודו ערך כזה אינו מרכזי כל כך, שהרי מחברה המקדשת את חופש התנועה של בני-הבקר ברחובות לא ניתן לצפות לניקיון כערך מרכזי. הם מצאו ערכים אחרים כמרכזיים עבורם, רוחניים יותר. גם בארץ עלה נושא הערכים במלוא עוזו כאשר הוכרז על הקמתו של החינוך הממלכתי בימיה הראשונים של המדינה. אנשי הציונות הדתית דרשו זרם משלהם, שבו יודגשו ערכים דתיים בהתאם לרצוי להם, וכך אמנם היה.

מה שמשותף לחברות ביפן, בהודו ובישראל (ובכל שאר החברות בעולם) הוא קיומם של ערכים מסוימים, שיש "קונצנזוס" לגבי נחיצותם לכלל החברה. ערכים אלה קרויים "ערכים נעלים" ואותם יש להנחיל. מהם אותם "ערכים נעלים"? בעיקר ערכי מוסר וערכים שמכוונים לתרום לזולת. ההנחה היא שערכים אישיים (למשל: נהנתנות, כוח והישגיות-אישית) יונחלו לפרט במסגרות מגוונות (בית ההורים, בני הגיל, אמצעי התקשורת וכו') גם ללא הכוונה ממוסדת. לא בכל חברה הערכים הנעלים זהים, אבל בכל חברה הם מכוונים לאפשר המשכיות חברתית וקהילתית נאותה. למעשה המושג "הנחלה" מעט מטעה, מאחר שהפרט עשוי לספוג ערכים שהחברה רואה כ"ערכים נעלים" גם מגורמים לא ממוסדים. עם זאת, החברה מבקשת באמצעות מערכת החינוך להעלות ערכים מסוימים לראש "הסולם הערכי" של כמה שיותר אנשים בקרבה.

דרכי ההנחלה הממוסדות רבות, וקשה במסגרת המצומצמת הזו לפרטן. ביניהן אפשר למנות תרגילי עמדות, דיוני דילמה, ויכוח פומבי בנושא ערכי, שיג ושיח, משפט מבוים, לימוד ישיר של ערכים, גישת התהליך: הכיתה כגורם בהבהרת ערכים וכן הכיתה כקהילה מוסרית (לפי לורנס קולברג וקרול גיליאן). לכל שיטה ישנם יתרונות ומגבלות, אותם יש ללמוד.

בהנחלת הערכים יש לקחת בחשבון את מאפייניהם של התלמידים כפי שהוצגו קודם כך: 

  1. יש לאפשר עצמאות בבחירת הטיעונים, תוך מתך חופש לחיפוש מקוון.
  2. יש להסתמך על ידע עולם נרחב, במידה שהתלמידים מבליטים את ידיעותיהם לגביו. למשל: אם נערך ויכוח בנושא "האם שיטת המושבעים צודקת?", אפשר לתת לתלמידים המכירים סרטים וסדרות העוסקות בנושא המושבעים להעלות דוגמאות משלהם.
  3. בקשר לראיית המציאות בצבעי שחור-לבן (הרווח אצל ילדים בדור הזה), חשוב להביא למודעותם מציאות מורכבת יותר, כדי לשנות תפיסות דוגמטיות מצדם.
  4. יש לטפל בצורך להשיג תוצאות מיידיות בכל דיון או בירור (האופייני לגיל זה) בדרך של יצירת סביבה ארגונית המעודדת השקעה בפרטים בדרך לגיבוש עמדה סופית. למשל: מורה אמריקנית ערכה דיון טעון בשאלה האם היה מוצדק להטיל פצצות אטום על ערי יפן שזרעו הרס ואלפי הרוגים חפים-מפשע, כדי להביא להכרעה מהירה במלחמת העולם השנייה ולחסוך בחיי רבים נוספים. בשאלה מורכבת כזו היא הנגישה לתלמידים כמה מסמכי-עמדה שעמדו לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות באותם ימים. התשובה בדיון לא הייתה "בשליפה" לאחר תהליך כזה.
  5. שימוש ביכולתם החזותית של התלמידים, למשל: תיאור חזותי של הדילמה עמם הם מתמודדים (ציור, פיסול, אמצעים קינטיים וכד').
  6. מאחר שיכולת התקשורת בין קהילות שונות ברחבי הגלובוס אפשרית (העולם הופך יותר ויותר ל"כפר גלובאלי" לפי תיאורו של מרשל מקלוהן הקנדי), ניתן להעלות סוגיה שתידון בשתי קהילות שונות בו זמנית, ויקוים דיון מתוקשב ביניהן. בדרך זו יוכלו התלמידים להכיר בכך שישנן זוויות מסוימות (תרבותיות, חברתיות) השונות מאלה שלהם, וזאת בדרך מהנה עבורם.

לאחר מתן העצות הללו חשוב להדגיש כי כל צעיר, למרות שליטתו באמצעים טכנולוגיים באופן שונה מבני הדורות שקדמו לו, נושא בתוכו סולם ערכי ממש כמו אצל בן הדור הקודם. הדרכים המקובלות להשפיע על סולם ערכיו של הפרט, כגון מתן דוגמה אישית, הצבת אתגרים והגברת מודעות לצרכי אחרים שרירות וקיימות גם עבור בני הנוער שמכונים "דור הדיגיטל".

פירוט בנושא הנחלת ערכים במסגרות החינוך השונות כולל בבית ההורים, התמודדות עם קונפליקטים ערכיים בצמתים שונים בחיים, בירור מהותם של ערכים דמוקרטיים וערכים דתיים, ערכים בשירות הצבאי, משמעותם הכלל-חברתית של "ערכים נעלים" ועוד מצויים בספר פרי עטי ששמו "הסולם החבוי בתוכינו". הספר עומד לצאת בקרוב לאור בהוצאת "ספרי ניב". בקשות לעדכונים ושאלות בנושא ניתן להפנות אלי למייל: ebarlev@gmail.com

תגובות? שאלות? נשמח לשמוע -

קצת עלינו

מכללת "עובדים ולומדים" היא מכללה לפיתוח אישי והעצמה.

המכללה נוסדה כדי להגשים חלום – לגעת באנשים ולתת להם כלים ומיומנויות שיהפכו
את חייהם לטובים יותר.

פוסטים אחרונים

עקבו אחרינו