מכירים את המשפט האל מותי Desperate times require desperate measures?
נראה כאילו הוא נכתב ממש עבור המשבר הנוכחי. זמנים של חוסר וודאות, שגרה מתעתעת והנחיות ומגבלות שמשתנות מדי יום, מאלצים אותנו לחשוב גם על פתרונות יצירתיים. אז איך עוברים את המשבר הזה?
פגשנו השבוע לקפה את האנשים שמתעוררים מדי בוקר לשגרה החדשה וניסינו לקבל קצת אינפורמציה על ההיערכות המחודשת בגזרת פיתוח והדרכת עובדים.
הפעם, תפסנו לשיחה מלב אל לב את יוסי ארביב, מנכ"ל קבוצת מגדלור
יוסי, ספר לנו איך השפיעה הקורונה על הארגון שלכם וכיצד משפיעה גם ביום שאחרי? האם יש דגשים אחרים שלא היו רלוונטיים ופתאום קיבלו יותר משמעות עכשיו? איך נערכים לזה תקציבית?
"הקורונה היא משבר חיצוני קיצוני שעצר את שטף החיים והכלכלה בישראל, חוסר הוודאות והצפי לאלפי מתים ומאות אלפי חולים יצרו תחושה אפוקליפטית של סוף העולם, כארגון שמטפל בשכירים ועצמאים רבים, הן בתחום הפנסיה והן בתחום הביטוח, הוצפנו בפניות רבות לגבי תקופת הביניים בכל הקשור להפקדות לפנסיה ובבחינת תיקי הביטוח מחדש לאור העדר ההכנסה והחשש הקיומי האמיתי :"אוכל או ביטוח" .. בתקופה הראשונה פעלנו מול חברות הביטוח , במטרה לאפשר ללקוחות שלנו מרחב נשימה עד יעבור זעם ומצאנו פתרונות בדמות דילוגים בפוליסות (לא להפריש כעת הפרשות לפנסיה ולשמור על הזכויות הפנסיוניות בפוליסות) והנחות קיצוניות של בין 50% -100% לטווח קצר לשימור הזכויות הביטוחיות.
כיום כשהמשק נפתח ל"חיי שיגרה בעידן הקורונה" אנו מתנהלים באופן יזום מול הלקוחות להתאים הכלים הכלכליים למצבם האישי, מה שמצריך מאיתנו כארגון משאבי כוח אדם מוגברים, לא פשוט לקבל החלטה כזו בפן הכלכלי אך מוסרית אני מאמין שלם כך נועדנו ולכן שיחה ו/או פגישה עם איש מקצוע בעת הזו , קריטית לתכנון לטווח הארוך.
ברמת הארגון דאגנו להחזיר את מולא העובדים לעבודה בארגון, האמירה שלנו הייתה ברורה, יש לנו אחריות לעשרות משפחות אותם אנו מפרנסים וכל עובד חשוב, מה שכן עשינו היה הצרכה, לקחנו עובדים בתפקידים שהפכו ללא רלוונטיים לתקופה נתנו להם תפקידים חדשים שנוצרו לאור המשבר.
איך מתמודדים?
אני מאמין שאי אפשר להתעלם ממשבר, אני עד ללקוחות שלי שמפעל חייהם נסגר, שנכנסו לחובות ולמציאות בלתי אפשרית ומשמש לא אחת כיועץ/פסיכולוג לשיקום החיים ולהסתכלות מפוקחת על העתיד, יש לי לקוחות שחזרו לעבוד כשכירים לאור המצב, כאלה שלא רואים את האור בקצה המנהרה (הופעות, אומנות וכיו"ב) כך שלא ניתן לצייר ציור של "עסקים בשיגרה" , מנגד, אנו כגוף וותיק ומנוהל נכון, בחרנו להשקיע את המשאבים בטווח הקצר בשימור העובדים, בשמירת הקיים ובעיבוי הקשר עם הלקוח על חשבון צמיחה, כך שברור שהמחיר המיידי הוא השקעה והצד הכלכלי של הצמיחה חסר בחלקו, אולם באסטרטגיה של יציאה ממשבר, כדי שהאנשים שלך יהיו מחוייבים לארגון ואין דרך לעשות את זה מבלי להבטיח להם את פרנסת משפחתם.
מה זה מצריך מכם?
אמונה בחיים , עוד לא נולד האדם שהצליח לעצור את הזמן, אני מאמין שהזמן מרפא, ניתן לראות בעולם ההשקעות את טווח האמונה, לדוגמא ענף התיירות שמנסה לשקם את עצמו עלה ב24% החודש האחרון בממוצע, משמע השוק צופה קדימה צמיחה בחופשות.. אז מי אנחנו שלא נאמין שהטוב עוד לפנינו ושעם המון סבלנות, אופטימיות ואמונה הימים הטובים עוד לפנינו.
חשוב לציין שאם ניקח את השוק החדש שנוצר, יש מאפיינים שלדעתי לא יעלמו בטווח הנראה לעין: עבודה מהבית שתשפיע על עולם המשרדים, עצירה ברכישת דירות להשקעה שתצנן את שוק הדירות הקשיח, תעופה שהיא הסיכון הגדול של הפצת הקורונה ולדעתי השיקול בפתיחת התעופה בעולם הוא החשש מקריסת הענף יותר משיקול רפואי, והעובדה שמשפחות גילו שניתן לחיות בצענה מבלי להשתגע עם קניות ורכישות (ישפיע על עולם הסחר) כל אלה יכתיבו מציאות שתיצור לדעתי האטה במשק, שם נצטרך לחשב מסלול מחדש לעולם של רזון וענווה, לא משהו רע בהכרח לתפיסת עולמי.
