בשנת 1983 הנפיק הבית הלבן חוברת שכותרתה: "אומה בסכנה" ("A nation at risk"). נטען בחוברת שללא רפורמה משמעותית בחינוך האמריקני, תוך דור-שניים תיסוג המדינה לאחור בכל המישורים. מבקרי הרפורמה שהתקבלה 18 שנה אח"כ – "אף ילד לא נשאר מאחור" ("No child left behind") טוענים שמעצביה לא קראו נכון את הצרכים האמתיים של המערכת החינוכית באמריקה. סכנה כזו משחרת אף לפתחה של מערכת החינוך הישראלית: האם נשכיל לקרוא נכון את הצרכים של המערכת החינוכית העתידית, או נמשיך לאמץ רפורמות חלקיות, שאינן "מטות כף" מבחינה חינוכית?
אחד המדינות שענתה היטב לאתגר ההשכלתי היא פינלנד. תלמידיה לא רק מצליחים היטב במבחנים הבינלאומיים, אלא בעיקר חווים למידה משמעותית כאורח חיים בבית הספר. ישנם רבים שיצקצקו בלשונם ויאמרו שישראל לא יכולה ללמוד דבר מפינלנד, כיוון שהשוני בין המדינות תהומי בכל תחום שניגע בו.
אנסה להלן להתמודד עם טענה זו, אך תחילה, מהן דגשיו של החינוך הפיני?
ברמת המערכת:
- החינוך בפינלנד הוא חינם עבור התלמידים והוריהם, ולא רק לכאורה.
- הפיקוח המרכזי דילל את נוכחותו בשטח במתכוון, כדי לאפשר לבתי הספר ולצוותיהם לפעול באופן אוטונומי ככל האפשר. ישנן מטרות לאומיות מוגדרות שעל בית הספר להשיגן, אך כל מוסד משיגן בדרכו.
- תחילת הלימודים הבית-ספריים בגיל 7, כך שהילדים חווים שנה נוספת של חינוך בגן הילדים.
- השמת תלמידים בחינוך המקצועי היא על-פי רצונם החופשי, כיוון שחינוך זה מאפשר לתלמידים התמחות מקצועית במפעלים מודרניים במקביל ללימודים, ובהתנסות ממשית בעבודה המעניינת אותם. גם תלמידים בעלי יכולות גבוהות בוחרים לעתים קרובות ללמוד בחינוך המקצועי, כיוון שמפעלי היי-טק מצויים בין המוסדות המשלבים במסגרתם תלמידים. במקביל מקיים חינוך תיכוני עיוני, המכשיר את התלמידים לחינוך גבוה. קיים מסלול אקדמי גם לבוגרי החינוך המקצועי.
ברמת המורים:
- המורה הוא בעל פרופסיה מוערכת, בדומה לרופא ומהנדס. עליו להיות בעל תואר שני בהוראה, שהביקוש אליו עולה בהרבה על ההיצע, למרות שמשכורתו אינה גבוהה ביחס למשכורות המורים ב- OECD.
- למנהלים ולמורים אוטונומיה גבוהה לתכנן את דרכי ההוראה שלהם, תוך שימוש במינימום תכתיבים "מגבוה".
- כל יום נפתח בשעה של ישיבת צוות, לצורכי רפלקציה לגבי הפעילות ביום הקודם ותכנון מיטבי של היום המתחיל.
- המורה מעביר חומר בכיתה רק כמחצית מהזמן. בשאר זמן השיעור הוא מסביר את החומר למתקשים בין התלמידים ומתרגל עמם. שאר התלמידים עובדים על משימות באופן עצמאי.
- בחלק מהיום פועלים שני מורים ויותר עם קבוצות גדולות של תלמידים בנושא ספציפי. לשם כך, לעתים יש להזיז קירות של כיתות מודולריות.
- השעות הפרטניות מועברות לרוב ע"י שני מורים, העובדים עם תלמידים מתקשים ומצליחים. בחלק מזמן התרגול של הנלמד בכיתה או בשיעור הפרטני הופכים התלמידים החזקים ל"עוזרי מורים" ומסייעים לבני גילם המתקשים.
ברמת התלמידים:
- ישנן פחות שעות לימוד ביום ופחות מקצועות למידה. בשנת 2015 עברה בפינלנד רפורמה נוספת, לפיה לא ילמדו יותר לפי מקצועות, אלא לפי צברים של מקצועות (הומניסטיקה ומורשת, מדעים, שפות) ואפילו לפי נושאים רב-תחומיים. התפיסה היא שלא צריך להעמיס הרבה מדי שעות, תוך התרכזות במיומנויות למידה ופחות בחומר דיסציפלינרי.
- כל יום נפתח בתרגילי אימון שמשדרים רוגע ותחילה מיטבית של היום. במהלך היום ישנן שעתיים לא-עוקבות של הפסקה פעילה ביסודיים ושעה בתיכונים.
- בבית הספר כל ילד מקבל ארוחת צהריים חמה.
- התלמיד שותף לבניין למידתו ולמטלות שהוא נוטל על עצמו. הערכת הישגיו בלמידה נעשית יחד עמו, כאקט מעצב בפני עצמו.
- בהגיע התלמיד לגיל 16 הוא בוחר אם ללמוד בשלוש השנים הבאות בחינוך העיוני (התובעני יותר) או בחינוך המקצועי, המכשיר לעבודה. הבחירה נעזרת בחוות דעת של מורים, אבל ההחלטה היא של התלמיד עצמו. בוגרי החינוך העיוני מיועדים ללימודים במוסדות האקדמיים.
- בחינוך המקצועי התלמיד לומד, ובמקביל עובד במפעל המתואם לתחום שבו בחר (חשמל, מכונאות, היי-טק וכו'). תמורת העבודה התלמיד מקבל שכר. רבים מהבוגרים שהרשימו את בעלי המפעל זוכים להתקבל לעבודה בסיימם את לימודיהם. דרכם למכללות הטכנולוגיות אפשרית, ומהן לתארים מתקדמים.
עתה יש לשאול – מהי "נקודת ארכימדס" בחינוך הפיני, ובמה היא תלויה? חוקרים פיניים וזרים שכתבו על החינוך הפיני מדגישים אלמנט מרכזי אחד העובר כחוט-השני בתיאוריה ובפרקטיקה שם – מתן אמון.
הממשלה נותנת אמון במנהלים ובמורים, לאחר שקבעה רף גבוה להכשרתם ואמצעים למימושו של חינוך מיטבי בבית הספר; המורים נותנים אמון בתלמידיהם; התלמידים והוריהם נותנים אמון במורים. זהו תהליך המזין את עצמו, כפי שאצלנו התהליך אף הוא מזין את עצמו – אך בעיקר בכיוון ההפוך.
מימושה של תכנית שכזו תלוי בשני משתנים: תכנית לאומית ותקציב. בין שני המשתנים הללו, דווקא התקציב איננו המרכזי והקשה למימוש. גם אצלנו ישנן כבר כיתות רבות שמצטיידות במכשור אורקולי מתקדם ומפעל הזנה כבר היה אצלנו.
אם נרצה להגיע גם אצלנו לאותה "נקודה ארכימדית" שהגיעו אליה בפינלנד, עלינו לאמץ נקודות בתכנית שעשויות להזניק את החינוך אצלנו. למעשה, אם משרד החינוך "יחליף דיסקט" ויעמיד את החינוך על יותר דרכי למידה ופחות על תכני למידה (מגמה עולמית לגבי דור הסמארטפון, המסוגלים לאחזר מידע בכל רגע נתון), יותר טיפוח סקרנות ופחות הכתבת חומרים לעוסים שיש לבחון את הטמעתם לעתים תכופות ובעיקר – ייתן לבתי הספר אוטונומיה פדגוגית גבוהה (לאחר הבטחת איכותם של המורים כאמור), נראה שינוי משמעותי בעוד כעשור.
