דו"ח שהוציא משרד האוצר לפני כשנתיים מגלה כי בישראל קרוב למחצית מהאוכלוסייה, 49%, בגילאי 64-25 היו בעלי השכלה גבוהה לעומת ממוצע של 36% במדינות ה-OECD (קבוצת המדינות המפותחות), כך בגילאי 34-25 שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל מגיע ל-46% לעומת 40.7% במדינות ה-OECD. בגילאי 34-30 שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל מגיע ל-53.5% לעומת 42.1% ב-OECD. בגילאים המבוגרים, 64-55, שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה בישראל מגיע ל-47.4% לעומת 25.0% ב-OECD.
אך האם ישנו קשר ישיר בין השכלה לבין רמת ההשתכרות?
ע"פ מחקר שערכו פרופ' קלוד בר רבי וקיריל שרברמן ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שעוסק בשינוי בתשואה להשכלה, כלומר : באיזו מידה שנת השכלה פורמלית משפרת את שכרו השעתי הממוצע של העובד (בפיקוח על מאפיינים אחרים של העובדים כמו ניסיון פוטנציאלי, מגזר ומשלח יד( .
הממצאים מראים כי מאז שנת 2003 חלה עלייה כללית בתשואה להשכלה. עלייה זו מעודדת עובדים (בעיקר צעירים) לרכוש השכלה נוספת, ובכך הם משפרים את האיכות והמיומנות של כוח העבודה. אולם גידול התשואה להשכלה תורם גם להגדלת הפערים בין העובדים בהכנסות מעבודה.
בשנת 2003 שכרם השעתי של גברים בעלי 18 שנות לימוד (המקבילות לתואר שני) היה גבוה בכ-31 אחוז משכרם של בעלי 12 שנות לימוד (המקבילות לסיום תיכון או תעודת בגרות). ב-2011 עמד הפער על כ-40 אחוז, בשל עלייה בתרומה של שנת השכלה לשכרו של העובד.
בקרב נשים, הפער במתאם בין השכר השעתי להשכלה ב-2003 של בעלות 18 שנות לימוד לבעלות 12 שנות לימוד עמד על כ-27 אחוז. ב-2011 עלה הפער לכ-37 אחוז וב-2014 הוא הגיע לרמה של כ-41 אחוז.
ניתן לראות כי עובדים משכילים יותר משתכרים יותר, יתרה מכך, ניתן לראות מגמות בשוק של ביקוש גובר והולך לעובדים בעלי מיומנות גבוהות, תחום בולט בנושא זה הוא עולם ההיי-טק. אם כך ניתן להניח שהעלייה בשכר העובדים המשכילים ימשיך בעלייתו.
פערי ההשתכרות בין עובדים משכילים לבין פחות משכילים
ע"פ דו"ח משרד האוצר הפערים בין הכנסותיהם של המשכילים להכנסותיהם של הפחות-משכילים משמעותיים יותר בישראל ביחס ל- OECD, אם כי בצורה מתונה. כך ב-2013 היחס בין שכרו של עובד משכיל לזה של עובד שאינו משכיל עמד בישראל על 163% ואילו ב-OECD הוא עמד על 160%. מנגד, התשואה להשכלתם של בעלי חינוך יסודי בישראל נמוכה יחסית לממוצע ה- OECD.
באוצר בחרו להתמקד גם במתאם הגבוה שנרשם בישראל בין השכלה גבוהה לשיעור גבוה של השתתפות בשוק העבודה, אבטלה נמוכה והכנסה גבוהה יותר. במילים אחרות, בישראל, יותר ממדינות מפותחות אחרות, ה"תשואה" להשכלה גבוהה גדולה יותר, או כמו שקראו לזה פעם "יש תמורה בעד האגרה" – כך למשל, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה בקרב אקדמאים עומד על 85.1% בישראל, לעומת 83% ב- oecd. הדבר אינו מחייב וכמובן לא אומר שמצבם של האקדמאים בישראל נהדר, אלא בעיקר מעיד על מצבם הקשה עוד יותר של העובדים הלא משכילים – זאת ודאי כשבוחנים את השכר החציוני במשק שעומד על כ-6,600 שקלים ברוטו בחודש.
אז מי מרוויח יותר - מהנדס, רופא, או מתכנת?
בסקירות האחרונות של משרד האוצר אפשר לראות את השכר הממוצע לבוגרי המקצועות השונים. כמצופה, בוגרי מדעי המחשב מרוויחים בממוצע את השכר הגבוה ביותר – כ-25 אלף שקל בחודש, אחריהם בוגרי רפואה עם 24 אלף שקל. בוגרי הנדסה מרוויחים כ-20 אלף שקל ואילו בוגרי פיזיקה, כלכלה, עסקים, משפטים ומתמטיקה מרוויחים כולם כ-15 אלף שקל בממוצע.
מנגד, אצל בוגרי מדעי המדינה וחקלאות השכר הממוצע מתחיל לרדת עם כ-12 אלף שקל. בוגרי מקצועות העזר הרפואיים וביולוגיה מרוויחים כ-11 אלף שקל. בוגרי אמנויות, עבודה סוציאלית ושפות מרוויחים הכי מעט – כ-7,000 שקל.
