X,Y,Z– תקשורת עם מתבגרים בעידן הדיגיטלי

אומרים עליהם שהם נולדו עם הסמארטפון ביד, קוראים להם "דור המסכים" ו- "דור הפלזמה". הם דיגיטליים בצורה שלא תאומן ורואים את המציאות מבעד לאפליקציות שלהם. אז איך, בכל זאת, נוכל לתקשר עם המתבגרים שלנו מחוץ לצ'אט?

הכירו את צילה עמוסי, מאמנת אמהות ליצירת קשר חם וקרוב עם המתבגרים, ששיתפה אותנו בתובנות שלה.

צילה, ספרי לנו קצת עליך ואיך הגעת לתחום?

"אני הייתי מורה 31 שנה, עד לפני שנתיים, ומאוד אהבתי את ההוראה. התמקצעתי בלשון ובקשרי תלמיד- מורה ומורה- הורה. התחלתי ללמוד לפני 14 שנים אימון קוגניטיבי התנהגותי והחיים גלגלו אותי ללמוד FOCUSING – טיפול דרך התמקדות בגוף. למדתי אימון שנתיים, גם לאימון ילדים וגם לאימון הורים, ואז ראיתי שאני נוטה יותר לעבודה עם בני נוער והורים והמשכתי בהכשרה לעבודה עם בני נוער. עכשיו סיימתי לימודי שיטת ריפוי שנקראת MASTER TAPPING – ריפוי דרך תיפופים וירידה לתת מודע. כיום, אני עובדת יותר דרך האמהות של בני הנוער."

 

מה בדיוק התהליך שאת עושה עם האמהות? 

"קודם כל, היכרות עם הערכים שלהן – האישיים והמשפחתיים: מה הכי חשוב להן בחיים? לאחר מכן, עוברים למטרות שלהן. כשאמהות מטופלות ורוגעות, זה משפיע ישירות על הילדים שלהן. הקשיים של הורים עם ילדיהם יושבים על עכבות מהעבר של ההורים, אמונות מגבילות שהם מחזיקים בהן, חשיבה שאם הילד מתחצף – הוא נגדי. בעקבות האימון, פתאום משהו נפתח, ממש כמו צינתור שפותח עורקים – כך נפתחת החשיבה והנפש נרגעת יותר. זו עבודה מרתקת. העבודה אמנם מאוד מאוד אינטנסיבית, אבל בשבילי זו שליחות. אני יצאתי לפנסיה והשליחות שלחה אותי להמשיך לעבוד."

 

יש שוני כלשהו באימון שלך עכשיו לאור הקורונה? משהו השתנה בשיטה? 

"בטח, בהחלט. הקורונה מאוד מאוד מיקדה אותי לצרכים של האמהות. בתחילת הגל הראשון, יצאתי במיזם של "בבידוד אבל לא לבד". בתחילת הקורונה כל משפחה הייתה לבד. כל אמא או אישה שרצתה לדבר איתי, יכלה לדבר איתי בחינם, ללא כל עלות. בעקבות השיחות עם הנשים, מאוד זיקקתי את הצרכים של האמהות ומתוך זה הטיפול שלי היום הרבה יותר ממוקד וקצר. מגיעים מהר מאוד לבעיה, למה שקשה, וזוכים לעליית מדרגה. רוב הקשיים שלנו בתקשורת עם הילדים נובעים בגלל הרגליםשקשורים באמהות. יצרתי סדרת טיפים איך להתקרב למתבגר בלי להתאמץ. בשביל לעשות את זה, צריך לשנות את החשיבה ויש לזה המון המון טיפים. אחרי הקורונה, הטיפול שלי הרבה יותר עונה לצרכים של הדור הזה, שגם האמהות שייכות אליו. זה דור חדש שלא אוהב לדבר יותר מדי על מה שהיה, רוצים פתרונות כאן ועכשיו וזה מה שאני מספקת."

 

מה הטיפים שלך להתמודדות עם הסטרס שהתקופה הזאת מלווה בו ואיך לא ניתן להפריע לקשר שלנו עם הילדים ויצירת חיכוכים מיותרים?

"קודם כל, אני חושבת שלא הייתה עוד תקופה כזאת אי פעם. אני מספיק וותיקהוחוויתי גם את מלחמת 6 הימים. בזיכרון שלי, תמיד היה אויב מבחוץ. הפעם, ההורים בחופש גדול כבר ממרץ ולא יודעים איך יתחיל ה-1 בספטמבר. יש הרבה חוסר אונים, צריך ליצור את הוודאות בתוך חוסר הוודאות. להבין שכל מה שקורה עם המתבגר הוא לא אישי ואין סיבה לקחת אותו באופן אישי. לזכור שיש את הצרכים של המתבגר והצרכים של ההורה ואלו צרכים שונים. האימון עוסק בלהבהיר להורים שהם צריכים לדייק עם עצמם מהם הערכים שלהם באופן כללי והערכים שעליהם הם לא מוותרים. אמון למשל – אם ההורה החליט שהוא לא מוותר על הערך הזהוהילד משקר, אז על זה צריך לעבוד, לא על משהו אחר.

 

טיפ חשוב נוסף הוא להחמיא לילדים על מה שהם עושים וכמה שיותר. אם הילד שמר על האחות שלו חמש דקות ואחר כך רב איתה, להעצים את ה-5 דקות האלו. 

 

הטיפ השלישי הואלהקשיב לצרכים שלהם. היום הצרכים שלהם שונים מהצרכים שלנו. היום, לילדים אין חופש גדול אמיתי, הם לא יכולים ללכת לאן שהם רוצים, לנסוע לאן שהם רוצים. לכן, צריך להקשיב לצרכים שלהם ולשתף אותם. יש המון פעילויות שאפשר לעשות בתוך המשפחה- לצאת לטיולים, לים.

 

הטיפ המסכם שלי הוא למצוא מהן החוזקות של הילד. למשל אם ילד יודע לנגן- לעודד אותו להקים ערוץ יוטיוב, ללמד אחרים איך לנגן וכו'. זה חלק מהדברים שמאדירים את הילד. לצד זה, חשוב גם להראות לילד את עצמו בעוד עשר שנים. הדמיון נותן לילד ביטחון כאילו שזה עכשיו. אם הוא רוצה להיות בעתיד נגן רוק, אז להסביר לו מה הוא יכול לעשות היום כדי להגשים את זה מחר. זה נותן לילד נקודת אור ותוכן."

 

כמה מילים לסיכום?  

"אני חוקרת המון את המוח, קוראת על זה המון ולומדת את המאמרים הכי נחשבים בתחום. אחד הדברים שמאוד מחזקים בני נוער אלו מחמאות. איך שההורים ייראו את הילדים- ככה הילדים יגדלו לראות עצמם. זה דבר מאוד חשוב, דווקא בתקופה כזאת של חוסר וודאות. אני מאמינה, שההורים הם מנהיגים ולכן הם צריכים להראות לילדים את הדרך. אחת הדרכים שאני מאוד מאמינה בה היא להגדיל את הילד, להראות לו כמה שהוא גדול ויכול לעוף. ילד לא רוצה להיות כל היום בתוך הסמארטפון, זה לא הייעוד שלו. לא ראיתי ילדים מאושרים שהם כל היום בטלפון. ראיתי אנשים מאושרים שמצליחים להגשים את עצמם."

שיתוף:

מאמרים מאותו נושא